עכשיו דממה ...
חסד ורחמים באוויר.
ריק, כלום, כמו לא שומעים.
הזמן עצר ...
כאן אבא שמעון, כולם שוכחים את הנשכחים, את הזורע והנקצר. כמו פג האדם שהיו בו חיים ונעלם, 
רק אבן ובה כתובים לזכר אותם חיים שהיו וכבר אינם !!!
דמעתי תנשור בלאט.
איך נטמנת ואיך הלכת ?
את עיניך הכחולות אתה עצמת לעד !!!
לא לישון ולא לחלום.
הדמעה תמשיך לחנוק ...
לא עוד יעד אליו אבוא, לא עוד דמות עליה אחלום.
כי ריקה הדרך בה אני פוסעת חרש לתל חולות ובור עמוק עם פרחים יפים ושבעה לילות.
גם אם לא תבוא ... אקפל את הזכרונות אי שם במוחי.
גם אם יגידו שהרחקת ולא תשוב עוד לעולם אהיה קרובה אליך גם !!!
עוד יבכו האגמים ויבכה הים ושמים כחולים יאפירו.
ותשקע השמש על אופק הים וידום רעש הגלים הגדולים.
והאדווה תגלוש חרש חרש על חוף זהוב.
הרוח והתוגה תיפולנה על חולות זהובים ויתערבבו העצב והשכול.
על גבר שגבע בדמי ימיו, על תום נעוריו וחייו ללא מעצור של זמן עד מנוחת עולם.
והים יתום מצחוקו 
והים יתום מבלוריתו 
והאל ידע את יום מותו
ונדמו שנות חייו 
ונדם קולו גם !!!
אנצור לנצח את דמותך וחייך לעולמים.
כי מן המצווה יוטב ואראה אותך בישעותי !!!
"ונפשך כעפר לכל תהיה"

צ.זירה